<h1>בה"ג הלכ' טומאה</h1>
<h2>דף מג.</h2>
ואילו איניש דמיית באורחיה ומטאי שעתא דקבעיא רוחיה למיפק פליגי בה רבי ורבנן, דרבנן אמרי בההיא שעתא דקבעאי מימת אסיר לכהן למיקרב ליה, דתניא להחלו עד שעת מיתה, רבי אומר (ויקרא י"א, ל"א) במותם עד שעה שימות, מאי בינייהו, אמר אביי משמעות דורשין איכא ביניהו, רבא אמר גוסס איכא בינייהו. וכל היכא דפליג אביי ורבא הלכה כרבא לבר מיע"ל קג"ם, הלכתא מאי, ת"ש דתנן אדם אין מטמא עד שתצא נפשו ואפילו מגויד ואפילו צלוב, והוה ליה מחלוקת בבריתא וסתם במתניתין, וכל מחלוקת בבריתא וסתמא במתניתין הלכה כסתם דמתניתין, וכן הלכה.
<h2>דף מח:</h2>
ולאחותו מה ת"ל, הרי שהיה הולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו ושמע שמת לו מת יכול יטמא, אמרת לא יטמא דלא אתי עשה דטומאה ודחי עשה דמילה, ואף על גב דלה יטמא חובה. יכול כשם שאינו מטמא לאחותו כך אינו מטמא למת מצוה, תלמוד לומר ולאחותו לאחותו הוא דאינו מטמא אבל מטמא הוא למת מצוה, אלמא עשה דמת מצוה עדיף מעשה דמילה, וכן הלכה. כהן גדול ונזיר אין מיטמאין לקרוביהן, אבל מיטמאין למת מצוה דכתיב (ויקרא כ"א, י"א) לאביו ולאמו לא יטמא אבל מטמא למת מצוה.
<h2>דף נ.</h2>
אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן משום רבי אליעזר בן יעקב (ברכות י"ח. וסוטה מ"ג:) מת תופס ארבע אמות לטומאה וכן לקרית שמע, (נזיר נ'.) וניפלא דמפלא איתתא כמיתא דמי.
<h2>דף נד.</h2>
והיכא דמחית מת תותי טללא אסיר לכהן למיעל תותי ההוא טללא, (נזיר נ"ד.) ואפילו אילן המיסך על הארץ ואפילו אבנים היוצאות מן הגדר אוהלא הוי, ואסיר למיעל תותיה. [פסק] (אהלות פ"י) והיכא דמחית מת בביתא ופתיחא כותא מן ביתא לביתא ומביתא לביתא וההיא כותא הויא טפח על טפח איתסרו להו כולהו הנך בתי, ואי סכר לה בעצים ובאבנים בדבר שאין מקבל טומאה, אפסקה לטומאה. (סוטה מ"ד.) והיכא דמחית מת באוירא, הדר הודרניה ארבע אמות אסיר ליה לכהן למיקרב, ואסיר ליה לכהן למיסק בבית הקברות, מאי טעמא קבר גופיה מטמא כמת, דכתיב (במדבר י"ט, ט"ז) או במת או בעצם אדם או בקבר.
ואסיר ליה לכהן למיסק בבית הקברות ואפילו לבית הפרס נמי, ומאי היא, שדה שנחרש בה קבר, (מו"ק ה':) ועד כמה, מאה אמה לכל רוח ורוח, דקבר משוי בית הפרס, מקום הקבר טומאה דאוריתא, האיך דנחרש טומאה דרבנן דילמא איכא עצם כשעורה או דילמא פתיך ביה עפר בית הקברות. (סנהדרין ה':) רבי חזייה לההוא גברא דהוה קאי בבית הקברות, א"ל לאו בן איש פלוני כהן אתה, א"ל אבא גבה עינים הוה נתן עיניו בגרושה וחללני.
